על הטבעיות של תרגול מיינדפולנס

לכולנו זה מרגיש טבעי להיות בנוכחות ברגע

בעיקר מול נוף מפעים, שקיעה יפהפה או רגע של קרבה מתוקה

ההבדל בין רגעים ספונטניים של נוכחות לבין חיים בנוכחות הוא הרצף,

לפחות השאיפה והכוונה להיות בהקשבה, פנימה והחוצה לאורך זמן

אחד הדברים שהכי מצאתי שתומכים בנוכחות רציפה לאורך זמן וממש להיות בחיים בזמן שהם קורים (אחת ההגדרות היפות של מיינדפולנס) היא דרך תרגול פורמלי של מדיטציה - זמן להיות, לרדת מרכבת העשייה, לשהות בהוויה, לשים לב לנשימה ואז שוב פעם ושוב פעם... לרדת מהראש לגוף, זה תרגול לחיים.

וזה לא נגמר פה, אלא ממשיך, ללמידה והתבוננות של דרכי תגובה אוטומטיות שכובלות אותנו יותר עמוק, לסיפור שלנו, לזהות שלנו, למחשבות שלנו ואפילו לסטרס שלנו, וכשיש לנו בהירות מה קורה וכובל אפשר לפתוח דרכי תגובה והיענות משחררות, שמביאות להקלה, לנחת, לבהירות ואפילו לשמחה.

בשבילי תרגול מיינדפולנס הוא תרגול של חופש והעמקת תחושת היותי חלק מהעולם.

הוא לא תרגול של ניתוק או אדישות, ממש להפך, הוא תרגול של חמלה, של קבלה, של פעולה קשובה בעולם.