אחד מהמאפיינים של טראומה

אחד מהמאפיינים של טראומה

הוא הלבדות בתוך חוויה חזקה מדי, מהירה מדי, מפחידה מדי

ולבד מדי

הלבד מדי, בפועל, עכשיו,

עשוי להתבטא בהסתגרות, או בתחושה ש"רק אני מרגיש/ה ככה"

והוא יכול להתבטא בקולות פנימיים מאוד מתוחכמים

של אשמה, בושה וביקורת עצמית כמו קוצים שמופנים פנימה ולא משאירים מקום ואפשרות בכלל

להרגיש, להיות, להתמודד ולהיות עם זה ביחד

הכאוס בחוץ יכול להדהד משהו מהכאוס שבפנים

ולכאוס בדרך כלל יש תנועה מהירה, קצב שקשה לעמוד בו

המיינדפולנס הוא אחת התרופות לכאוס, תרופה של האטה

כשאנחנו מאטים ושמים לב מה קורה לנו כאן ועכשיו

מלקטים סימנים של בטחון וחוזרים בחזרה לתוך 'חלון הסיבולת'

זה בדרך כלל מביא לתחושה מחודשת של

אני יכול/ה

להרגיש, להיות, להתמודד

וגם לתחושה של יותר ביחד

הימים האלו, כל כך מטלטלים, אין מילים כל כך הרבה פעמים

אני יודעת דבר אחד, העבודה העצמית שלנו סופר חשובה, אבל לא פחות מהביחד כי הוא פשוט מרפא, הוא תרופה חזקה נגד המשקעים והמכתשים שטראומה עושה לנו במערכת.

אז מניחה כאן את השאלה -

איך אני יכול/ה לעשות לי עוד עוגנים של ביחד בתקופה הזו?